חלק גדול מחיי אני חי דרך ההומור, אך כשזה הופך למקצוע שלך, כשאנשים מגיעים למופע סטנדאפ ומשלמים על מנת שתצחיק אותם, זה כבר סרט אחר לגמרי. אם לא תצליח להפיל אותם מהכסא, במקרה הטוב לא תקבל מחיאות כפיים, ובמקרה הפחות טוב, יחכו לך ליד האוטו :-). בנאדם לא רק שילם על כרטיס כדי לראות אותך, הוא גם לקח בייבי סיטר, פינה זמן, ואתה גרמת לו "לא לצחוק"…
למרות שלעיתים נראה שצחוק הינו דבר שהוא "על הדרך", שהוא ספונטאני, בקטנה, מסתבר שזה אחד הדברים הקשים ביותר ליצור. צחוק, צחוק, אבל זו עבודה רצינית! מדובר בשעות, ימים ואפילו שנים עד שבונים מופע מצחיק וגם אחר כך, אף אחד לא ערב לכך שכל סוגי הקהל יצחקו…
אבל האם ערב של סטנדאפ ראוי, טוב יותר מסדנת צחוק?
ברור שכל ערב והמטרה שלו. ישנם סטנדאפיסטים שיגרמו לך לשפוך את הטחול החוצה מרוב צחוק, ויש כאלה… שפחות. אבל יש דבר אחד שאין עליו עוררין: כשסטנדאפיסט מגיע לחברה פרטית למופע, מה שהכי יצחיק אלו הדברים הקטנים שקשורים לאותה חברה, כי אין מה לעשות, אנשים אוהבים שצוחקים על הדברים שהם מכירים.
באופן אישי, יש משהו מנצח בסדנאות הצחוק, כי בשלב האחרון והעיקרי של הסדנא, אני מתחיל עם משחקי התיאטרון, בהם אני גורם לקהל עצמו להיות הכוכב, להיות הסטנדאפיסט ושום דבר לא יכול על זה. המערכונים הופכים להיות אישיים, כשרק מי שנמצא באותו מפגש מבין. אם לרגע יכנס לחדר אדם זר, אין סיכוי שיבין למה כל כך הרבה אנשים צוחקים יחד, כי כשאנו צוחקים על נורמות או דרכי התנהגות מסויימות של החברה או מקום העבודה שלנו, זה שווה כל בדיחה או מערכון אחר שאעשה על הבמה או בטלוויזיה.
כשאתה צוחק על משהו קרוב לך, החוויה ואפקט הצחוק ממשיכים איתנו הרבה מעבר לאחר שסדנת הצחוק נגמרת…
