חתימה

עמי אנידג'ר

אז מה הסוד הגדול של הסטנדאפיסטים?

חשבתם כבר על משלוח מנות לפורים? תחשבו שוב, למה שלא תשלבו את הספר "בקרוב תהיה שמח", מקורי, חכם, ובול לתקופה הזאת!

להזמנה כנסו למעלה על "הספר"

 

 

IMG_6785

 

הי, שמי עמי, שחקן קומיקאי, אנחנו כנראה מכירים מתוכניות צחוק וסטנדאפ כאלה ואחרות. כשאני מסתובב לי ברחוב, בקופת חולים, או בדרך לחוג ג׳אז, ילדות ילדים ושאר חתיכים, עוצרים אותי ושואלים "תגיד, אחי…איך זה להצחיק…" "מה זה מולד או תורשתי? " ואני עומד מולם נבוך עם בגד גוף וחצאית , ולא תמיד מוצא תשובה. אז חשבתי על זה קצת, ולפני שאספר לכם מה זה בשבילי להצחיק ולעשות סטנד אפ בואו נתחיל מהתחלה.

עוד כשהייתי תלמיד ו'3, איך להגיד לכם לא הייתי החכם של הכיתה, ואיך אומרים, גם לא החתיך של הכיתה (למרות שאני יפה לגילי) ובספורט??    מכירים את זה שבמגרש כדורגל יש שוער, בלם, וחלוץ???? אז אני הייתי מעודדת!, כן, גם בספורט לא הייתי משהו, אז איך בכל זאת הצלחתי להיות די מקובל? ניחשתם בול! בדבר אחד הצטיינתי – לעשות צחוק!

כשבביה"ס היו את הבריונים, שהראו לכולם בעזרת הכוח שלהם שהם שווים וחזקים, אני ידעתי לספר בדיחות, ובעיקר לצחוק על עצמי, והיום אני יודע (מה שלא ממש ידעתי אז) שלצחוק הזה קוראים בטחון, ואם לדייק בטחון עצמי!

רגע, אתם בכלל יודעים מה זה בטחון עצמי? אם לא ממש ידעתם, בטחון עצמי זה בכלל לא עניין של כוח, זו בעצם היכולת שלי לצחוק על עצמי. ורק על עצמי! מסובך???

אני אסביר- בכל פעם שמישהו היה בא אלי ואומר לי לדוגמה: " יאאא עמי איזה אוזניים גדולות ישך.." לא הייתי מחזיר לו, או מנסה להעליב אותו (תכלס פחדתי, לא בא לי לחטוף כפה לעין), להיפך, הייתי ממשיך לרדת על עצמי: "אוזניים גדולות? אז בא לך לקבל מהם חיבוק?..״ ואז נפל לי האסימון. בוא'נה, זה ענק, אם אני אצחק על עצמי אז מי יוכל לצחוק עליי?! וככה פשוט ככה גיליתי את הכוח הגדול שלי.

חברה, שזה יישאר בינינו כי הרגע חשפתי לכם את הסוד הגדול של כל הקומיקאים וסטנדאפיסטים. כן, היום כשאני עולה לעשות סטנדאפ מול הקהל אני זוכר את עצמי כמו אז בכיתה, באמצע השיעור, כשהמורה לכימיה הייתה מסבירה על המבנה המולקולארי של גופרית, כשאני יורה בדיחה באוויר, שכמעט גורמת לשריפת המעבדה. אז ככה גם היום עם קהל אמיתי בטלוויזיה או על הבמה, ממש כמו אז בכיתה, כי אתה אף פעם לא יכול לדעת אם בגלל בדיחה, המורה תעיף אותך הביתה לשבוע, או מישהו מהקהל יצעק בקול "בואנה, אתה גרוע!!" כי מה שהופך ילד רגיל ,לסטנדאפיסט קורע, זה הביטחון שלו.  גם אם אני לוקח בחשבון שיש סיכוי שאולי אני לא אצחיק אז יש לי את האומץ בכלל לנסות. ואני רואה את זה היום בכל דבר שאני עושה, אפילו בטלוויזיה, כשאני צריך לגלם דמות שמעולם לא עשיתי. למשל בסדרה "שבט צוצלת" התבקשתי להמציא דמות של חניך חסר בטחון, שמאוהב בנערה שאין סיכוי שתרצה אותו. אז בחרתי בכך שהוא פחדן, ובכל פעם שהוא מדבר איתה יש לו התקף אסטמה, וגם הדיבור שלו היה מגומגם בגלל הלחץ. עכשיו שתבינו, לי ול"טוסטר" (הדמות שאני מגלם ב"שבט צוצלת") חוץ משקצת דומים חיצונית, אין קשר כלשהו באופי, ותמיד יש חשש ותמיד יש ספקות, אולי זה לא יעבוד. אולי זה לא יצחיק, אבל רק הביטחון הזה שבעצם מותר לי ליהנות, שמותר לי סתם לשחק בשביל הכיף. סתם… בשביל הצחוקים!, זה מה שנותן לי את מה שכל חיי רציתי  – להיות אותו התלמיד המצחיק מו'3.

אז אם אתם חולמים להיות מצחיקים כמו בטלוויזיה, כמו כל הכוכבים שאתם מעריצים, תזכרו שהכול קודם כל מתחיל אצלכם, לצחוק על עצמכם. או כמו שאמר הקומיקאי הדגול צ'רלי צפלין : "יום ללא צחוק הוא יום מבוזבז."

אז תגידו לי אתם… כמה צחקתם היום??

 

דילוג לתוכן