החזון שלנו


עוד משחר נעוריי ידעתי לעשות היטב דבר אחד: להצחיק אנשים! מחדר לידה, בגן הילדים, דרך בתי הספר, להקה צבאית ועד היום – כשאני מופיע כקומיקאי בטלוויזיה. אם מישהו היה מעז לומר לי לפני כמה שנים שאני אנחה סדנאות צחוק הייתי נפגע או צוחק לו בפנים. אני, מנחה?! תן לי להיות קומיקאי, תן לשחק דמויות, עזוב אותי לאנחות, ואל תתן לי להנחות! אבל, נסתרות הן דרכי האל. החיים הובילו אותי לאחד הדברים המרתקים והמעניינים בחיי, אחרי (ולפני) כל הפקות הטלוויזיה וההופעות ברחבי הארץ. היום אני מבין את כוחן של סדנאות הצחוק. יש הבדל תהומי בין להצחיק קהל במופע בידור, לבין הנחיית סדנת צחוק. יש משהו בסדנה כדרך טיפול. ממש כמו פסיכיאטר. רק בלי הכדורים והמרשמים. נוכחתי לדעת עד כמה הצחוק מציל חיים, וזה צחוק אחר ממה שהייתי רגיל אליו. צחוק שלא תלוי במצב רוח, בדיחה טובה, או ראש טוב שתפסתי סתם כך. גם היום אני מאוד נהנה להצטלם לטלוויזיה ולהופיע כקומיקאי, אבל בסדנת הצחוק אני רואה את השליחות, את הזכות להעביר דרך השכל והלב את חשיבותו של הכלי המדהים הזה שאיתו נולדנו, ושלפעמים אנחנו שוכחים להשתמש בו. אז אם ישאלו אותי היום מה אני רוצה להיות שאהיה גדול, אענה: קומיקאי גדול, אחד כזה שמנחה סדנאות צחוק. כי היום אני מבין שסדנאות הצחוק בכלל, ותרגילי צחוק בפרט יכולים להציל חיים, ואם לא את שלכם אז בטוח את שלי!

 

סופי 5555