צוחקים כל הדרך למסיבת סיום

שוב בחודש יוני, הידיעות הרגילות הפותחות את החדשות הן – שבני הנוער, יוצאים נגד מבחני הבגרות הקשים הבאים עליהם – ולא לטובה, ביחד עם החום הגדול של תחילת הקיץ.

זה מתחיל כבר מכיתה י' ומסתיים בכיתה י"ב , ים מכינות ובגרויות, והנוער לא מצליח לצאת מזה. הם זועקים למשרד החינוך הצילו אותנו, רחמו עלינו! השאלות מפתיעות, התשובות קשות והציונים – בכי.

כשאני שומע את הנוער, שהם עתיד מדינתנו, מתלוננים גם זועקים : "העם דורש יותר מ-65…" אני שואל את עצמי, האם משרד החינוך הוא הכתובת לקול הזעקה הזו? האם כשיפחיתו לתלמידים את כמות הבגרויות, ואף יתנו מבחנים קלים יותר, זו תביא את הבשורה?? כנראה שכן. אני חושב שאפשר להקל במידה מסוימת על אותם תלמידים יקרים, ולא לגרום להם לסיים את הבגרויות עם הלשון בחוץ רגע לפני שהם מסיימים את הלימודים ו…מתגייסים.

אז מה עוד אפשר לעשות?

זוכר את עצמי בתקופת הבגרויות, כ"כ רציתי להוציא ציון, לפחות שיהיה ציון עובר. העיקר שתהיה לי תעודת בגרות. ימים ולילות מצאתי עצמי סגור בחדר שלי, לא מבלה, לא הולך לסרטים, לא למסעדות, לא לסטנדאפ, לא סדנת צחוק, אפילו לא ערב של צחוקים, משהו בקטנה עם חברים, כלום!!! רק לשבת ולחרוש בבית ידעתי.

היום כשאני כמעט 2 עשורים הרחק מהבגרויות שלי, אני מבין שיש רגע שהמוח כבר לא קולט כלום. נכון שאנחנו רוצים לזכור את כל התאריכים ההיסטוריים, מתי נולד נפוליון מתי מת בן גוריון, אבל המוח כבר גמור. אבל בצעירותי זה ממש לא עניין, לילות שלא ישנתי, ימים שלא אכלתי, רק לסיים עם הבגרויות ולהגיע למסיבות סוף השנה שלי ושל חבריי חלמתי.

היום מבין אל ליבם של התלמידים, מה שאני יודע היום לא ידעתי אז – שאי אפשר ללמוד בכוח. את התקופה הכול כך קשה הזו צריך וגם כדאי להעביר בדרך משוחררת, שמחה יותר, מצחיקה יותר.

ראשית – שווה ללמוד עם חבר או חברה לכיתה שבמקרה גם יודעים את החומר טוב ממני, אבל שיהיו בראש טוב. מותר ואפילו כדאי בין החרישות גם לצחוק מידי פעם. הצחוק הזה ישחרר לכם את המתח בגוף ובמוח.

אותו צחוק יכול לעשות פלאים, אם תיתנו לעצמכם לצחוק אפילו 2 דקות, חמצן חדש יכנס למוח בכמויות. אם נצחק קצת יותר סרוטונין ואנדורפינים ישתחררו ואיתם גם המורל יעלה, מה שיעזור לנו ללמוד ככל הנראה בקלות ובמהירות. כן, יותר נעים ללמוד עם כלי הצחוק, לפעמים אנחנו כ"כ רוצים כבר להבין את הנוסחה של הפרבולה,עד שמתעצבנים "לעזאזל למה זה לא הולך"…אבל זה, ממש כבר לא עוזר! המוח כבר עמוס באינפורמציה שמעורבבת בעצבים. אז קצת שחרור, אחים שלי, אפשר לעזוב את התרגיל המעצבן לכמה רגעים, לשתות משהו, לאכול, לחשוב על משהו מצחיק, זה מאוד יעזור לפתרון.

בכל כיתה, כמו בכיתה שלי, הכיתה התחלקה ל-3, "החנונים" – שלומדים בשעה, אם בכלל את כל החומר לבגרות, "החורשים הסובלים" – שחייבים לחרוש בכדי לעבור ולקבל ציון נורמאלי ולא חשוב שבדרך הם ממש סובלים, ו"החורשים הזורמים" – אלה הם אותם חבר'ה שכל השנה עשו ת'צחוקים בכיתה, ובסוף השנה היו תופסים את הגאונה של הכיתה, ובמקום לבכות עם הבגרויות צחקו כל הדרך למסיבת סיום השנה. הם לא יצאו נגד משרד החינוך, לא נגד המורים, ובעיקר לא נגד המוח שלהם – שכבר לא יכול לסבול עוד דקת לימוד אחת.

ואני, גם אני הייתי מאלה שצחקו כל השנה, אפילו נקרעו מצחוק, אבל עד הבגרויות, כי בסוף השנה, ממש כשכולם היו חיוורים עם קבלת תוצאות המבחנים, חייכתי לעצמי וחשבתי: "מזל שאני רוצה להיות קומיקאי, כי עם הציונים שקבלתי כל מה שאני יכול לעשות היום, זה רק… להצחיק אנשים!"

בהצלחה במבחנים אחים שלי…